<h1>המאורות — מו"ק</h1>
<h2>דף לד:</h2>
[מו"ק י"ב ע"ב] מכניס אדם פירותיו מפני הגנבין ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד, ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד, ובלבד שיכניסם בצינעה בתוך ביתו. כשורי צינעה דידהו יממא הוא, דכיון דבליליא בעו גברי יתירי ובעו מדבורא דנורא אוושא מילתא ושרי לעיולינהו ביממא. וכולן אם כיונו מלאכתן במועד יאבדו. מיהו לא קנסינן בנו אחריו. וכן הצורם אוזן בכור והמוכר עבדו לגוים ומת לא קנסו בנו אחריו, דלדידיה דעביד איסורא קנסו רבנן, לבריה דלא עבד איסורא לא קנסו רבנן, דגופיה קנסו ממוניה לא קנסו.
<h2>דף מט.</h2>
[מו"ק כ' ע"א] שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד שמועה קרובה נוהגת שבעה ושלשים. קרובה בתוך שלשים רחוקה לאחר שלשים. ואם שמע שמועה ביום שלשים נוהג שבעה ושלשים כשומע ביום תשעה ועשרים. שמע שמועה קרובה בתוך הרגל ולמוצאי הרגל נעשית רחוקה, נעשה כמי שלא שמע אלא לאחר הרגל ואינו נוהג אלא יום אחד. וכתב רבינו האיי גאון שאינו קורע במועד עליה ואע"פ שהיא קרובה בזמן ההוא מדאמרינן בגמרא קריעה בלא שבעה מי איכא אלא על אביו ואמו. ואית דבעי מימר דקורע, דשעת שמיעה כשעת חמום דמי והשתא הויא קרובה אלא שרגל מבטלה. וכן בשבת. ואפילו שמועת אביו ואמו. כתוב בהשלמה. שמעינן מהא שאם מת לו מת קודם הרגל שמונה ימים ולא שמע, אין הרגל מבטל לא גזירת שבעה ולא גזירת שלשים, דהא הכא כיון שלאחר הרגל נעשית רחוקה כבר מת קודם הרגל כ"ג ימים, ומשום דלאחר הרגל נעשית רחוקה הוא דאינה נוהגת אלא יום אחד, אבל אם אין לאחר הרגל נעשית רחוקה נוהג שבעה ושלשים. אלמא אין הרגל מבטל לא גזרת שבעה ולא גזרת שלשים במי שלא שמע. וטעמא דמילתא שאין הרגל מבטל אלא במי שנהג קצת אבלות, שכבוד הרגל מפסיקו. אבל במי שלא נהג קצת אבילות אין הרגל מפסיקו. והיכא דנהג מקצת שבעה ולא כל שבעה אין הרגל מבטל גזרת שלשים, דאמרינן יום אחד לפני החג וחג ושמיני של חג הרי כאן עשרים ואחד יום ושמיני של חג אמאי לא מבטל גזרת שלשים, אלא לאו שמע מינה שאין הרגל מבטל גזרת שלשים אלא מי שעשה גזרת שבעה. אבל מי שלא עשה גזרת שבעה אע"פ שעשה מקצתה אין הרגל מבטל גזרת שלשים. וטעמא דמילתא דרגל חד גזרתא מבטל, או גזרת שבעה או גזרת שלשים, תרתי גזרתא לא מבטל. ועוד אמרנו יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן י"ד ימים. מכדי יום הכפורים וסוכות סמיכי ליה למה לי למימר מנינא דארבעה עשר יום, והרי יום הכפורים סמוך לו שיבטל ממנו גזרת שלשים אלא לאו שמע מינה אין הרגל מבטל גזרת ל' אלא למי שנהג גזרת שבעה. אבל מי שלא נהג גזרת שבעה אע"פ שנהג מקצתה אין הרגל מבטל גזרת שלשים אע"פ שנהג מקצת שלשים, כגון זה שנוהג גזרת שלשים מראש השנה ועד יום הכפורים, אסור לגלח ערב יום הכפורים. והרב בעל המאור [בסוף מכלתין] התיר בזה לגלח ערב יום הכפורים, כיון שנהג מקצת שלשים. וקשיא ליה אם כן מנינא די"ד למה לי. אלא לאו ש"מ אסור לגלח ערב יום הכפורים אע"פ שנהג מקצת שבעה ומקצת שלשים, כיון שלא נהג כל שבעה. והיכא דשכיב ליה שכבא ערב החג ושמע שמועה עשרה ימים אחר החג איכא לעיוני אי הוי כשמועה רחוקה או לא. מי אמרינן כיון דאמרינן יום אחד לפני החג וחג ושמיני של חג הרי כאן עשרים ואחד יום. וזה שמע עשרה ימים אחר הרגל, הויא ליה שמועה רחוקה. או דילמא אין ערב הרגל ורגל עולין אלא למי שנהג קצת אבלות אבל זה שלא נהג קצת אבלות לא. ומסתברא לאסור, דערב הרגל מאי טעמא חשבינן ליה כשבעה מפני שהרגל מבטל גזרת שבעה וכאילו נהג שבעה דמי. אבל זה שלא נהג אבלות כלל ולא ידע מהי נחשוב לו ערב הרגל כשבעה. וכיון דערב הרגל נמי לא חשבינן כשבעה, הרגל נמי לא חשבינן כשבעה. וה"ר אברהם ב"ר דוד כתב בערב הרגל שלא יעלה לשבעה למי ששמע שמועה אחר הרגל, אבל הרגל עצמו אע"פ שאינו אלא יום אחד כעצרת וראש השנה ויום הכפורים עולין לו לשבעה. והיכא דהוי שמועה קרובה ושמע בשבת עולה לו למנין שבעה, וביום ששי שלמי ליה שבעה. וכן כתב ה"ר יצחק אבן גיאות ומוכח מהירושלמי. וכן עשו מעשה בעיר נרבונה. והיכא דמית [ליה] ינוקא ביום שלשים אינו נוהג אבילות כיום תשעה ועשרים, דקיימא לן כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל, אבל האי כנפל הוא חשוב, והכין מוכח מפרק יש בכור לנחלה במסכת בכורות [מ"ט ע"א]. אבל אי קים ליה שכלו לו חדשיו מיחייב לאיתבולי עליה, הכי מוכח במסכת שבת בפרק מילה [קל"ו ע"א]. ובשמועה רחוקה אינו קורע, דליכא קריעה בלא שבעה אלא בכבוד אביו ואמו, אבל בחמשה מיתי מצוה לא. דתניא מי שאין לו חלוק לקרוע ונזדמן לו חלוק בתוך שבעה קורע לאחר שבעה אינו קורע. בד"א בחמשה מיתי מצוה אבל על אביו ועל אמו קורע והולך. והראב"ד כתב דאפילו על אביו ועל אמו אינו קורע. ופשטה דשמעתא לא משמע כותיה. ע"כ השלמה. מיהו בסוף דבריו כתב דכיון דאמרינן בירושלמי [פ"ג ה"ה] דאפילו אחר כמה קורע, משמע דאפילו אחר שלשים יום נמי על אביו ועל אמו קורע. והטעם כיון שלא נתן לאחותו לעולם כתוך שבעה דמי ליה, וכן עיקר. ע"כ. והילכך קורע והולך לעולם ואפילו לאחר שנים עשר חדש, כמו שאין מאחה לעולם.
